🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
הרמב"ם, בהקדמתו להלכות מלכים, מזכיר חידוש הלכתי שרוב לומדי הרמב"ם, אפילו הבקיאים ביותר, אינם מכירים: מי שבונה או קונה בית לעצמו, חייב מן התורה לשמוח ולהודות לקדוש ברוך הוא על הזכות הזאת שנה שלמה. השיעור הבא מגלה את מקור הדין, את המחלוקת המפתיעה בינו לבין רש"י, ואת הסגולה הגדולה הטמונה בו לימינו אלה.
מספר הרב שזכה להוציא ספר בנושא השמחה וההודיה בקניית בית בארץ ישראל. בבואו לקבל הסכמה מאחד מרבני הערים, בקי גדול ברמב"ם שלמד את כל הרמב"ם פעמים רבות ואף לימד אותו, סיפר לו הרב שהספר עוסק במצווה שכותב הרמב"ם: יהודי שקונה בית, חייב שנה שלמה לשמוח ולהודות לקדוש ברוך הוא על הזכות הנפלאה שזיכה אותו. הרב, המומחה, השיב בתמיהה: "אני לומד רמב"ם שנים רבות, לא ייתכן שיש כזה רמב"ם ולא ראיתי אותו". הסביר לו המחבר: הרמב"ם נוהג לכתוב, לפני כל ספר מספריו, הקדמה שבה הוא מונה את המצוות שיתבררו באותו ספר. בהקדמה להלכות מלכים כותב הרמב"ם שבספר הזה יבואר גם הדין שאדם הבונה בית חייב לשמוח שנה שלמה על שזכה לבנותו. הרב, שלמד את כל ההלכות עצמן לעומק, מעולם לא שם לב לפרט הזה שהוזכר רק בהקדמה — והתרגש מאוד מהגילוי, ואמר כמה חשוב להוציא לאור חידוש הלכתי כזה, שכנראה רבים אינם יודעים עליו.
גם רש"י, בפרשת השבוע (כי תצא), נראה לכאורה כותב דברים דומים, אך למעשה אינו סובר כך כלל. כותבת התורה: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא... נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". מפרש רש"י את "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ": מרבים מכאן גם את בונה הבית — שאינו זז מביתו בשביל צורכי המלחמה. אלא שיש לשים לב: רש"י מרבה זאת רק לגבי חצי הפסוק — "נקי יהיה לביתו". רש"י סובר ש"וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ" הכוונה שיש לאדם מצווה לשמח את אשתו, ומצווה זו שייכת רק לחתן, לא לבונה בית — שהרי אי אפשר "לשמח" בית דומם. הרמב"ם, לעומת זאת, סובר שהפסוק מרבה את בונה הבית לכל דבר, כולל השמחה — ומבאר שהמצווה היא לא "לשמח את האישה" בלבד, אלא "לשמוח" — ולכן שייכת גם בשמחה על הבית עצמו. שורש המחלוקת: רש"י לומד ריבוי חלקי, ואילו הרמב"ם לומד מדין "כלל שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד — לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא" — כלומר, הריבוי כאן חל על כל הפרטים, כולל השמחה.
לפי הרמב"ם, מצוות השמחה בבונה בית פירושה להתבונן בחסד הנפלא שהקדוש ברוך הוא זיכה אותו לבנות בית משלו. זה אינו דבר של מה בכך: לזכות בהון עצמי, לקבל משכנתא, ולבסוף להצליח לרכוש בית — כל אלה חסדים גדולים שאין להקל בהם ראש. יש לזכור גם שבמשך מאות שנים היה אסור ליהודים בארצות רבות לקנות בתים כלל, ורק בדורנו זכינו לכך שיהודי, גם אברך צעיר, יכול לרכוש בית לעצמו. הרמב"ם לומד מכאן שיש מצווה מהתורה להיות שמח שנה שלמה על הזכות העצומה הזאת — פלא פלאים, שספר שלם נכתב על מצווה זו בפעם הראשונה בהיסטוריה, אף שקיימים ספרים רבים על מצוות שמחת חתן, אך לא על שמחת קניית בית דווקא.
יש כאן לא רק מצווה, אלא גם סגולה גדולה. כאשר אדם קונה בית, לרוב יש בידיו רק אחוז מסוים מן המחיר כהון עצמי, ואת השאר הוא לוקח כמשכנתא לשנים רבות. הפחד הטבעי הוא: איך אצליח להחזיר את כל הסכום? כאן טמונה סגולה נפלאה: אם האדם יודע להודות לקדוש ברוך הוא על מה שכבר נתן לו — על אותו אחוז שהצליח לגייס, על העזרה שקיבל — זה עצמו נהיה הכלי להמשכת השפע שיאפשר לו לשלם גם את השאר. ההודיה היא המפתח: כאשר אדם מודה על מה שיש לו כבר עכשיו, זוכה שהקדוש ברוך הוא ממשיך לזכות אותו בעוד ועוד. יהי רצון שנזכה כולנו להתבונן בחסדי ה', ולהודות עליהם מכל הלב, שיהיה זה מפתח לגלגל עלינו שפע רב בכל אשר נפנה.